עדי עמוסי, מחברת ספר השירים 'אותו דבר, כמעט' כותבת:

לפני שלושים וכמה שנים, כשהוצאת סער נולדה, נולד גם ספר חדש, קובץ שירי משוררים – 'כל הפינות הקטנות' קראו לו. בתוך קובץ זה לוקטו עשרות שירים של עשרות אנשים, אוהבי המילה הכתובה. בין השירים שהתפרסמו היו גם שיריה של דודתי האהובה, אז כותבת למגירה. אני זוכרת את עצמי ילדה קטנה, קוראת בשיריה, גאה, מחשבות על ספר משלי בצבצו כבר אז. שנים כתבתי למגירה, עשרות של שירים והמגירה, אשת סוד שומרת עליהם כאילו היו ילדי. מפעם לפעם חזרתי אל אותו הספר, קובץ שירי המשוררים כאמור, אשר היה שמור היטב בארון הספרים המשפחתי, ובעמוד הראשון חותמתה של הוצאת הספרים "סער". 'צעד לא שפוי' הוביל אותי לגשת אל אותן המגירות שבחדרי , לפרוס את השירים מולי ולשלוח לסער בדואר. ידעתי שכתבי יתקבלו. ביטחון מופרז שכזה. הרבה לפני שהיתה בידי ערימת שירים מגובשת כבר היתה לי כתובת ברורה למשלוח, הכתובת היתה על הקיר. את הסיפור המיוחד הזה, סיפרתי רק לאחרונה למו"ל חנוך סער, אשר במשרדיו התקבלו כתבי, שנתיים וחצי קודם. כך שוב, שלושים שנה אחרי היוולדו של אותו קובץ מופלא בו מופיעים שיריה של דודתי, נולד ספרי 'אותו דבר, כמעט'. בשבילי זה חלום ישן שהתגשם. יש יאמרו כי זהו סוף ידוע מראש …