להוציא ספר לאור זו לא משימה פשוטה. בעיקר כאשר הכותב אינו מתגורר בארץ. למעשה, זוהי הסיבה בשלה עברה כמעט שנה מהיום בו שלחתי את כתב היד של ספרי להוצאת סער ועד שהגעתי שוב לביקור בארץ, וזכיתי סוף סוף לשבת בארבע עיניים עם המו"ל ולדון בפרטים המעשיים של הפיכת הדפים שיצאו מן המדפסת שלי לספר של ממש. כאשר ישבתי פנים אל פנים עם חנוך סער במשרדי ההוצאה לאור והקשבתי לדבריו הבאים מתוך נסיון רב שנים ורב ספרים, היתה לי הרגשה שהמילים שכתבתי יהיו בידים טובות.
לאחר מכן רצה המקרה ובשלבי העבודה על הספר הייתי בטיול באוסטרליה. אני זוכר את עצמי יושב במרכזי אינטרנט כדי להוריד את הערות ותיקוני העורכת של סער למחשב הנייד שלי, ולאחר מכן יושב בערבים באכסניות וקורא שוב את כל שמונים הדפים הדחוסים, ומשנה ומעיר הערות משלי ובהזדמנות הראשונה מחפש מחשב המחובר לרשת כדי לשלוח חזרה לסער. כסופר צעיר היתה זו בשבילי הפעם הראשונה בה אדם זר קרא את ספרי והעיר עליו את הערותיו וללא ספק זכיתי ללמוד ממנה ומנסיונה וקיבלתי הערות נבונות רבות על בניית סיפור, על סגנון הכתיבה ואפילו על התחביר. הספר עבר שינויים לא מעטים בדרך שבין שולחן הכתיבה שלי ועד למדפי חנויות הספרים, אולם לכל אורכה של הדרך הזו ידעתי שכל התהליך כולו לטובתו של הספר הוא, ושמה שחשוב לחנוך סער ולהוצאת סער הוא גם מה שחשוב לי: שהספר שהקורא יחזיק בידו עם צאתו מחנות הספרים יהיה בדיוק הספר שאני רציתי להוציא לאור, והוא אכן כזה.
