בְּאַחַד הָעֲרָבִים לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, שׂוֹחֲחוּ סַבְתָּא (תָּתִי) וְאַלּוֹנִי עַל הַחֲוָיוֹת הַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָבְרוּ יַחַד בְּחֻפְשׁוֹת הַסְּקִי הַמִּשְׁפַּחְתִּיּוֹת.
יַחַד עִם הַזִּכְרוֹנוֹת, כְּבָר הֵחֵלּוּ לְהִתְכּוֹנֵן לְחֻפְשַׁת הַסְּקִי הַבָּאָה.
אֲבָל אָז, בְּמַפְתִּיעַ, גִּלְּתָה תָּתִי לְאַלּוֹנִי שֶׁהִיא בְּעֶצֶם דֵּי פּוֹחֶדֶת לַעֲשׂוֹת סְקִי…
אֵיךְ הֵגִיב אַלּוֹנִי? כֵּיצַד יַעֲזֹר לְתָתִי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַפַּחַד?
אֶת הַתְּשׁוּבָה תּוּכְלוּ לְגַלּוֹת בַּסֵּפֶר.
